החלטה בתיק ת"א 2056-06

1.         לפני בקשה "לעיון חוזר בהחלטה מיום 9/10/12". הבקשה הוגשה ע"י ב"כ הנתבעים 2 - 3.

2.         רקע עובדתי:

א)         ביום 26/6/12 ניתן ע"י כב' השופט גייפמן פסק דין בתיק זה. התביעה נגד הנתבעים 2 - 3 נדחתה. בית המשפט קבע, כי לאור השימוש שנעשה ע"י הנתבע 1 בחלק מרשימת המשקיעים של התובעות ושממנו יכלו הנתבעים 2 - 3 להפיק תועלת, גם אם לא ניתן לייחס להם ידיעה או שליטה אפקטיבית, אזי אין צו להוצאות.

ב)         ביום 4/9/12 הגישה ב"כ הנתבעים 2 - 3 בקשה דחופה במעמד צד אחד לעיקולים על סך 50,000,000 ש"ח וכן " צו מניעה להגנת הסכום הנ"ל". נטען בבקשה, כי בשל צו מניעה שהוצא נגדם בתיק נגרמו להם נזקים והם הגישו בקשה לחיוב המשיבים התובעים בהטבת נזקיהם בגין צו המניעה.

בסעיפים 18 - 19 לבקשה נכתב:

"18. התנהלות אמוציונאלית ושאיפת נקם שכזו צפויה גם כשיוודע למשיבים דבר הבקשה להטבת נזקים. הם יעשו הכל כדי להבריח נכסים בכל דרך אפשרית וכדי לסכל תכלית ומטרת הבקשה.

19. אלחנן לא יהסס לנקוט בדרכי ערמה ותחבולה כדי להבריח נכסים ולהותיר המבקשים בפני "שוקת ריקה". התחמקויותיו מתשובות ישירות וענייניות בכל רצף עדותו מעידים על התנהלות מתחכמת ומתחמקת כדי להשיג את המטרה שלו".

בסעיף 23 לבקשה נכתב: "בהיות הבקשה נסמכת על ההליכים בפני בית המשפט אין צורך בתצהיר לתמיכתה, רק מטעמי זהירות ועל מנת להסיר כל חסם למתן הצווים מצ"ב תצהיר המבקש 2".

תצהיר המבקש 2 כולל שתי שורות:

"1. אני מצהיר כי האמור בבקשה הוא אמת.

2. אני מצהיר כי שמי כנ"ל, וכי החתימה שלמטה היא חתימתי".

ג)          תצהיר "בגצ"י" שכזה אינו תצהיר שיש לצרף לבקשה למתן צו עיקול.

אמנם התלבטתי אם יש לדחות הבקשה על הסף; בהעדר תצהיר, שכן מהבקשה עצמה, לרבות סעיפים 18 - 19 שצוטטו לעיל, עולה, כי נטענות בה עובדות הטעונות תמיכה בתצהיר, אך בהחלטתי מיום 15/9/12 קבעתי, כי אין ליתן צו במעמד צד אחד, מה עוד שהתצהיר "אינו תצהיר תקני, כך שאין ללמוד מהתצהיר דבר" וכן ציינתי, כי הסכום העצום של 50,000,000 ש"ח אינו נתמך במסמכים. ביקשתי לקבל תגובת המשיבים לבקשה.

ד)         המשיבים אכן הגישו תגובה ביום 23/9/12. טענו טענות לגופו של עניין ואף ציינו, כי עפ"י תקנה 365 (ג) לתקסד"א, הבקשה לסעד זמני צריכה להיתמך בתצהיר אשר יפרט "את כל העובדות הנוגעות לבקשה", מה שלא נעשה בענייננו.

ה)         בהחלטתי מיום 9/1012 קבעתי כדלקמן:

"1. הבקשה להטלת עיקולים על סך 50 מיליון ש"ח ו"מתן צו מניעה להגנת הסכום הנ"ל", לא נתמכה בתצהיר כדין.

2. המשיבים בתגובתם מתנגדים כמובן למתן צווים כמבוקש.

3. לו היתה הבקשה נתמכת בתצהיר, כי אז הייתי קובעת את הבקשה להטלת צו עיקול, לדיון במעמד הצדדים על מנת שניתן יהיה לחקור את המצהיר על תצהירו ולבדוק האם יש ראיות לכאורה המצדיקות מתן צו כמבוקש והאם מאזן הנוחות מצדיק מתן צו שכזה.

4. משלא קיים בפני תצהיר, עליו יש לחקור מצהיר בחקירה נגדית, אזי אין הצדקה לקיום דיון, אשר תוצאותיו ידועות מראש.